מדרש תנחומא (ורשא) בראשית פרק ט
ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו' - יש מקץ שנה ויש שנתים ויש ימים ויש ארבעים שנה.
אמרו חז"ל: בני ארבעים שנה היו קין והבל.
ויבא קין מפרי האדמה - מהו? מן מותר מאכל, ורבנן אמרו: זרע פשתן היה.
והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן - לפיכך נאסר צמר ופשתים שנא' (דברים
כב) "לא תלבש שעטנז וגו'". ואמר הקב"ה: אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי,
לפיכך נאסר.
ויאמר קין אל הבל אחיו - מה א"ל? נחלק העולם ואני בכור ואטול פי שנים. א"ל
הבל: אי אפשר. א"ל קין: א"כ, אני נוטל יתרחלק על חלקי, מקום שנתקבל בו קרבנך. א"ל
הבל: לא תטול, ועל דבר זה נפלה קטטה ביניהם שנאמר: "ויהי בהיותם בשדה".
ויהי בהיותם בשדה - ולהלן כתיב )ירמיה כו( "ציון שדה תחרש". ויש אומרים שאמר
קין להבל: נחלק העולם, א"ל: הן; נטל הבל צאנו וקין אדמה לעבוד, והתנו ביניהם שלא יהא
לזה על זה כלום.כשנטל הבל את צאנו התחיל לרעות את הצאן וקין רודף אחריו מהר
לבקעה ומבקעה להר עד שנתאחזו זה בזה ונצח הבל אל קין, ונפל תחתיו; וכשראה קין
כך, התחיל צווח: הבל אחי, אל תעשה בי רעה, ורחם עליו והניחו, ועמד והרגו שנאמר:
"ויקם קין", מכלל שנפל.
כיון שהרגו אמר: אברח מפני אבי ואמי, שאין מבקשין אותו אלא ממני, שאין אחד בעולם
אלא אני והוא; מיד נגלה עליו הקב"ה, א"ל: מפני אבותיך אתה יכול לברוח, מפני אין אתה
יכול לברוח, שנאמר: )שם כו( "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו". א"ל: אי הבל
אחיך, א"ל: ווי לו שריחם עליך ולא הרגך כשנפלת תחתיו, ואתה עמדת והרגת אותו
והאיך הרגו? עשה לו פציעות פציעות, חבורות חבורות באבן, בידו וברגליו, שלא היה
יודע מהיכן נשמתו יוצאת, עד שהגיע לצוארו;
כיון שאמר לו הקב"ה: אי הבל אחיך, א"ל: לא ידעתי השומר אחי אנכי. אתה הוא שומר
כל הבריות ואתה מבקשו מידי. משל למה"ד: לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש, לבקר
תפשו השוער, א"ל: למה גנבת את הכלים? א"ל: אני גנב ולא הנחתי אומנתי, אבל אתה
אמונתך בשער לשמור, למה הנחת אומנתך? ועכשיו אתה אומר לי כך. ואף קין כך אמר:
אני הרגתי אותו בראת בי יצה"ר, אתה שומר את הכל ולי הנחת אותו להרגו, אתה הוא
שהרגתו שנקראת אנכי. שאלו קבלת קרבני כמותו, לא הייתי מתקנא בו;
מיד השיבו: מה עשית קול דמי אחיך צועקים. מכאן אתה למד שעשה בו פציעות
פציעות וחבורות חבורות - צועקים אלי, צועקים עלי. משל לשנים שעשו מריבה, הרג אחד
מהן את חבירו היה בהן שליש ולא הפריש ביניהם, על מי הכל משיחין לא על השליש. לכך
כתיב צועקים אלי צועקים עלי. א"ל קין: רבש"ע, לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי וכי
הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת
והשיבו מיד: ארור אתה מן האדמה וגו' - כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה
לך. אמר לפניו: רבש"ע יש לפניך דלטורין )מרגלים( שמלשינין את האדם לפניך? אבי
ואמי הרי הן בארץ ואינן יודעין שאני הרגתיו ואתה בשמים - מנין אתה יודע; א"ל: שוטה,
כל העולם כולו אני סובל שנאמר: )ישעיה מו( "אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט".
א"ל: כל העולם כולו אתה סובל ועוני אינך יכול לסבול? גדול עוני מנשוא. א"ל:
הואיל ועשית תשובה, צא וגלה מן המקום הזה שנאמר: "ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד".
כשיצא כל מקום שהיה הולך היתה הארץ מזדעזעות מתחתיו, והיו חיות ובהמות מזדעזעות
ואומרות: מהו זה? אומרות זו לזו: קין הרג את הבל אחיו, גזר הקב"ה עליו נע ונד
תהיה, והן אומרות: נלך אצלו ונאכלנו והיו מתכנסות ובאות אצלו; באותה שעה זלגו עיניו
דמעות ואמר: )תהלים קלט( "אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה
ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך":
מדרש תנחומא (ורשא) בראשית פרק י
(י) הן גרשת אותי וגו' ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין וגו' יש אומרים שבת נעל
בפניו כמ"ש( שמות לא) ביני ובין ישראל אות היא לעולם , כשם שלמד שבת זכות על אדם הראשון, כך למד על קין. וי"א קרן קבע במצחו. בשעה שהרג קין את הבל היה מושלך ולא היה יודע קין מה לעשות; זימן לו הקב"ה שני עופות טהורים והרג אחד מהן את חבירו
וחפר בידו וקברו וממנו; למד קין וחפר וקבר את הבל לפיכך זכו העופות לכסות את
דמן: