קדמוניות היהודים ליוסף בן מתתיהו, ספר ב', חלק א', 52 - 59
   
 
שני בנים זכרים נולדו להם [לאדם הראשון ואשתו]: מהם נקרא הראשון קין, פירוש
השם קנין, כתרגומו; והשני הבל, פירוש: אין. גם בנות נולדו להם. נוהג החיים,
שהיה חביב על האחים, היה שונה: הבל הקטן היה שומר צדקה ולבו היה נתון
למוסר, משום שחשב, שאלהים הוא בעוזריו בכל אשר יעשה; הוא חי חיי רועה.
ואילו קין היה בדרך כלל משחת מאוד במידותיו ועיניו אך לבצעו. הוא היה
הראשון, שנתן את לבו לחרוש את האדמה, והוא הרג את אחיו מתוך נימוק כזה:
שניהם החליטו להביא קרבן לאלהים: קין הקריב פרי עבודת האדמה והאילנות,
והבל הביא חלב ובכורות הצאן. והאלהים נהנה הנאה יתרה מקרבן זה, משום שאין
הוא מתקלס בדברים הנוצרים בכוח, לפי מחשבתו של אדם רודף בצע, אלא בדברים
הבאים מעצמם בדרך הטבע. לפיכך כעס קין על שכיבד אלהים את הבל על פניו
והרג את אחיו וטמן את גופתו, לפי שדימה, שהדבר יישאר בסוד. אלא שאלהים
ידע את המעשה ובא אצל קין ושאל אותו, להיכן הלך אחיו, כיון שלא ראהו ימים
רבים, והרי בכל שאר הימים היה רואה אותו מתהלך עם קין. נמצא קין שרוי
במייצר. ומשום שלא היה לו מה להגיד לאלהים, אמר תחילה, שגם הוא עצמו אינו
יודע פשר הדבר, שאינו רואה את אחיו. ומשהפציר אלהים והפגיע בו מאד, כעס
ואמר, שלא אומן הוא לאחיו לא שומר מעשיו. מכאן ואילך פתח אלהים בקטגוריה
על קין הורג אחיו ואמר לו: "תמה אני, שאין בידך להגיד לי, מה עלתה לו לאיש,
שאתה בעצמך הרגתו". מכל מקום הניח לו מעונשו, שהיה ראוי לו בגלל הרצח,
לאחר שהביא קרבן וביקשו על-ידי כך, שלא יכלה כעסו בו; אלא שקיללהו ואיים
לנקום בבניו אחריו בדור השביעי, וגירש אותו ואת אשתו מהארץ ההיא. וכשפחד
הלה, שמא יפגעו בו בנדודיו חיות רעות וימיתוהו, אמר לו אלהים, שאין לו לחשוש
לכל פורענות מסיבה מעין זה, אלא יכול הוא להתהלך לבטח בכל הארץ וכל חיה
רעה לא תפגע בו. ושם לו אות, בו יכירוהו, ופקד עליו להסתלק.