קויפמן, י. תולדות האמונה הישראלית, כרך ד-ה
שכר ועונש
"...המקרא עצמו מכיר ומטעים, שחוקה מוסרית היתה שלטת בעולם
מתקופת-בראשית ושכל העמים היו כפופים לה. מימות קין, דור המבול,
סדום וכו' האל מעניש כל אדם וכל עם על עוונות מוסריים."
"לפי מסכת הספור בסי"א היה החטא-המרי ראשית התקופה ההיסטורית
ופגעיה... עם קין באו לעולם הקנאה והרצח והכחש ("השמר אחי אנכי?" בר'
ד',ט). הדם החניף את האדמה: כאילו נתעוררה גם בה התאוה לשתות דמי
רצח (ד', יא)."
"...המקרא הוא ספר המרי האנושי. אדם הראשון ואשתו מרו פי אלהים
והביאו את המות לעולם. קין מרה ונענש..."
"קדושת החיים היא חוק עולם, המוטל על כל אדם ואף - על האדמה עצמה.
על הרצח נענש קין, ואף האדמה נתאררה בימיו על אשר "פצתה את פיה"
לקחת את דמי הבל (בר' ד, ג-טז)."
"המוסר האלילי העתיק, עד כמה שהוא ידוע לנו מכתבי מצרים ובבל, מטיל
את האחריות המוסרית על האיש (בצירוף משפחתו). מלבד זה ידע המוסר
האלילי חטאים, שיכולים לגרום רעה לקבוץ... במקרא שולטות השקפות אלה
ביחס לעולם הלא ישראלי. האל מעניש את היחיד (קין ועוד) או את היחיד
וביתו..."
ניתוח ספרותי
"את לידת קין רואה חוה כחסד ה'(ד', א). יחס האל לקין ולהבל הוא יחס
אישי. גורל שני האחים נחתך על ידי הקנאה, שקנא קין בהבל בגלל
חסד-האל המיוחד, שעלה בחלקו."
"...בסיפורים על אבות העולם אנו מוצאים לא רק שרטוטים טיפוסיים,
מדמות-דיוקנם של הקבוצים (כגון: כנענן עבד, ישמעאל "פרא אדם", יעקב
יושב אהלים, עשו איש חרב וכו') אלא גם שרטוטים אישיים-מיוחדים
ועלילות הנובעות מצירופי אופי ומסבות. צדקתו של נח, שכרונו, התגלותו
באהל וכו' אינם טיפוסיים ל"בני נח", אלא הם ענינים אישיים בלבד. וכן
קנאת קין בהבל על חסד ה', ועוד ועוד."
"כי הדם הוא הנפש"
"הקמת גל אבנים על גופות מתים, שלא נקברו... תכליתה הראשונית היא
אולי שמירה מסכנה. אבל לטעם זה אין כבר זכר במקרא... ואם אינו נזכר
במקרא, אין זה אלא מפני שלא היה קיים באמונת העם. דמי הנרצח
"צועקים" לה' )בר' ד,י( אבל אין נפשו יכולה לנקום נקמה. הנוקם הוא ה'.
מדם הבל ההרוג לא נבראו 'אריניות' נוקמות. ואמנם, בטומאת המת, כמו
בכל טומאה, אין, לפי ציורי המקרא, שום סכנה."