איסלאם
   
 
קוראן, בשורת השולחן, 30 - 38
   
ושנן לשומעיך את האמת על שני בניו של אדם הראשון שהקריבו קורבנות ולאחר שנתקבל קורבנו של אחד מהם ולא נתקבל מן השני איים האחד: "אני אהרוג אותך", ונענה על-ידי אחיו: "אללה מקבל קורבנות רק מן היראים בלבד. גם אם תשלח ידך להורגני, לא אשכים אני להורגך כי ירא אני מריבון העולמים ומוטב שתישא באשמה להריגתי יחד עם שאר חטאיך ותהיה משוכני גיהינום, בו נענשים החוטאים".
אך יצרו של קין גבר עליו ויקם על הבל אחיו ויהרגהו ויהי מן האבודים.
אז שלח אללה עורב שבחש בקרקע להראות לרוצח כיצד יטמין את גופת אחיו
והתחיל להתחרט על מעשהו.

לכן ציווינו לבני-ישראל שכל המאבד נפש אחת, לא כתגמול בעד נפש אחרת או למניעת שחיתות בארץ, כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא.
   
 
תפסיר אל קאד'י (=פירוש השופט), אל-ביד'אוי

גילה אללה לאדם כי ישיא כל אחד [קביל והביל] אל תאומת אחיו. אך קביל רגז כיוון שתאומתו היתה יפה יותר. על כן אמר להם אדם: הביאו קרבנות, מי אשר קרבנו יתקבל, ישא אותה. והנה קרבן הביל התקבל, ואש ירדה ולכחה אותו. כך גדל רוגזו של קביל, ועשה מה שעשה.