ראב"ע בראשית ד
(א) האדם. כאשר ראה שלא יחיה בגופו בעצמו לעולם, הוצרך הוא להחיות המין.
על כן אמרה קניתי איש את ד'. ואין שום זכר למלת אלהים. כי הנה נמצא
בארץ במין כאשר הוא במעלה בעצמים. ומלת טוב כלל, וכן כתוב וירא
אלהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד (לעיל א לא). ורע חלק.
(ג) ויהי מקץ ימים. שעבד קין את האדמה, הביא המנחה אל המקום שקבע
לתפלתו, ולא ישרו בעיני דברי האומרים כי המנחה הביאה אל אביו. ובעבור
שכתוב מבכורות צאנו, יש סמך כי לא הביא קין מן הבכורים.
(ד) וישע. על משקל ויחר לקין. וטעמו כמו קבל, והקרוב אליו שעו מני (ישעיה
כב ד), כדרך סוד הקרבן. ויתכן שירד האש ודשנה מנחת הבל, ולא מנחת קין.
ועל דעתי כי נקראת השנה תמימה ימים. וכן כתיב ימים תהיה גאולתו
(ויקרא כה ל), בעבור שישובו הימים באורך או בקוצר כאשר היו בתחלה. וכן
ימים ימימה (שמות יג י). ופי' שנתים ימים (מא א) ימים שלמים שנתים.
ואם נכתוב שנתים, יתכן שאינן שלמות מיום אל יום. וכן עד חודש ימים
(במד' יא, כ). שישוב החדש כאשר היה. אל כן אמרתי בפירוש דניאל כי
ימים אלף מאתים ותשעים (דניאל יב יא), שהם ימים ולא שנים, בעבור שהם
במספר.
(ז) הלא. ופי' שאת על דעת מפרשים רבים "שאת עונך". והנכון בעיני "שאת פנים". כי כתוב בתחלה ויפלו פניו, וזה דרך בושה, כטעם ואיך אשא פני (ש"ב כ כב). וטעמו: אם עשית טוב תשא פניך, וכן כי אז תשא פניך ממום (איוב יא)
חטאת רובץ. יש אומר שחטא תחת עון. גם יש מפרשים לפתח הקבר ירבץ
עונך ביום הדין. ויפרשו וי"ו תשוקתו על הבל. וטעם למה חרה לך, שקבלתי
מנחת הבל, והוא סר אל משמעתך, ואתה כמו מושל בו. ואחרים אמרו על היצר -
איננו כתוב. ואלה אמרו, כי לפתח ביתך חטאך רובצת, והיא הולכת עמך.
ויש אומר לפתח הפה. כטעם שמור פתחי פיך (מיכה ז ה).
והנכון בעיני שחטאתך סמוך. ויצר לב האדם הוא רובץ עמו.
ואליך תשוקתו. כי היצר ישוב אל משמעתך ברצונך. גם יש כח למשול בו.
(ח) ויאמר קין. הקרוב אלי שאמר לו כל התוכחות שהוכיחו השם. ושואלים
נולדו ביום סגריר ישאלו איך הכהו, ואין חרב. וזאת שאלת תהו, כי יהרגהו בידו
בחנק, ואלף עץ ואבן נמצאים.
(ט) וטעם אי כמו איה. ומלת איפה מורכבת ממלות שתים.
(י) צועקים אלי. איננו דבק עם קול. וכן קול דודי הנה זה בא (שה"ש ב ח), אל
דודי הוא שב כאשר פירשתי בשיר השירים. והטעם כי שמע צעקת דמיו
שנשפכו על האדמה. והמתרגם אמר על בניו שהיה בכחו להולידם.
(יא) ועתה ארור. מן האדמה. שיבא לו חסרון מפאת האדמה. שיזרע ויטע. כי
הוא היה עובד אדמה לא תתן האדמה עוד קציר ופרי. ויצטרך ללכת אל
ארץ רחוקה ממקום אדם אביו שהוא קרוב אל הגן. ולא ישקוט במקום אחד
רק ינוע.
(יב) ונד. י"א כי ונד מקונן, כמו לנוד לו (איוב ב יא). ועל דעתי שנד אחי נע
וכמוהו הנה ארחיק נדוד (תה' נה ח).
(יג) ופי' גדול עוני מנשוא. על דעת כל המפרשים שהודה חטאו. ופי' נשוא
כטעם "סלוח" כמו נושא עון (שמות לד ז). ולפי דעתי שהעברים יקראו
העקב שכר, והעון הרע הבא בעבור העון חטאת, וכן כי לא שלם עון
האמורי (כאן טו טז), אם יקרך עון (ש"א כח י), ויגדל עון בת עמי (איכה ד
ו). והטעם, כי זה העונש גדול לא אוכל לסבלו. ויורה על אמיתת זה הפי'
הפסוק הבא אחריו.
ופי' פצתה (פסוק יא) פתחה, וכן הבל יפצה פיהו (איוב לה טז).
(יד) וטעם ומפניך אסתר. שיש מקום יקבל כח ותראה בו גבורת השם, ואם הכל
מלא כבודו.
(טו) שבעתים. עד שבעה דורות, כי אין זאת המלה ארבעה עשר ולא שלש מאות ושלשה וארבעים, והעד ואור החמה יהיה שבעתים (ישעי' ל כו),
ואחר כן ביאר הנביא דבריו, ואמר כאור שבעת הימים .
וטעם יקם - שתלקח נקמתו, וכן לא יקם (שמות כא כא). וטעם כי השם האריך
אפו על קין עד שבעה דורות. ואל תתמה לחשוב איך חיה כל אלה השנים והנה
שת אחיו היה עם נח שנים רבות. גם יתכן, שיקרא זרע קין בשם אביהם כמו
ישראל. וי"א כי האות קרן. ואחרים אמרו, שנתן חוזק בלבו והסיר פחדו
ממנו.
והנכון בעיני שהשם עשה לו אות עד שהאמין, והכתוב לא גלה האות.
(טז) בארץ נוד. קראו כן בעבור שהיה נע ונד.
קדמת עדן מזרח עדן והוא צפון מהגן.