קַיִן מאת לורד ביירון
תורגם מאנגלית מאת דוד פרישמן
מַשָּׂא רִאשׁוֹן
מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה
כִּכָּר מחוץ לעדן. מועד צאת השׁמשׁ.
אדם, חוה, קין הבל, עדה וצלה מקריבים קרבן.
אָדָם
אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי נֶצַח, אֵין-תַּכְלִית, כֹּל יוֹדֵעַ! –
אֲשֶׁר יָצַרְתָּ בְּמַאֲמָר אֶחָד מִתְּהוֹמוֹת בְּמַחֲשַׁכִּים
אֶת הָאוֹר עַל הַמַּיִם – קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ!
לְמוֹעֵד שׁוּב הָאוֹר, אֵל שַׁדַּי, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ!
חַוָּה
אֱלֹהִים! הַבּוֹרֵא יוֹם, וְגַם הִבְדַּלְתָּ וְהִפְרַדְתָּ
בֹּקֶר מִנִּי לַיְלָה, וְהֵם הָיוּ לְפָנִים אֶחָד –
אֲשֶׁר חָלַקְתָּ גַּל מִן גָּל וְקָרָאתָ לְחֵלֶק אֶחָד
מִמִּפְעָלְךָ רָקִיעַ – קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ!
הֶבֶל
אֱלֹהִים! הַקּוֹרֵא שֵׁמוֹת לִיסוֹדוֹת כֻּלָּם יַחַד:
עָפָר – יָם – רוּחַ – וָאֵשׁ; וְעַל יוֹם וְעַל לַיְלָה
וְעַל עוֹלָמוֹת אֲשֶׁר אוֹר לָהֶם וַאֲשֶׁר צֵל לָהֶם מֵהֵמָּה
הוֹסַפְתָּ גַּם יְצוּרִים, לִשְׂמוֹחַ עַל כָּל אֵלֶּה,
וּלְאַהֲבָה אֹתָם וְאֹתְךָ גַּם יַחְדָּו – קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ!
עָדָה
אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי הַנֶּצַח, אֲדוֹנֵי כָל הַמַּעֲשִׂים!
הַבּוֹרֵא יְצוּרִים טוֹבִים וְיָפִים וְנֶחְמָדִים אֵלֶּה,
לְאַהֲבָה אֹתָם זוּלָתְךָ מִכָּל דָּבָר עַל הָאָרֶץ –
תְּנֵנִי וְאֹהַב אֹתְךָ וְגַם אֹתָם –: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ!
צִלָּה
אֱלֹהִים! שָׁאַתָּה אָהַבְתָּ וּבָרָאתָ וּבֵרַכְתָּ כֻּלָּם,
וְרַק לִזְחוֹל פֹּה עִמָּנוּ נָתַתָּ גַּם לַנָּחָשׁ
וּלְגָרֵשׁ אֶת-אָבִינוּ מִקֶּרֶב גַּן הָעֵדֶן –
שָׁמְרֵנוּ נָא מֵעַתָּה מִכָּל רָעָה –: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ!
אָדָם
בְּנִי קַיִן, רֵאשִׁית אוֹנִי, לָמָּה הֶחֱשֵׁיתָ אַתָּה?
קַיִן
מַה-יֵּשׁ לִי לְדַבֵּר?
אָדָם
הִתְפַּלֵּל.
קַיִן
הַאִם לֹא אַתֶּם הִתְפַּלַּלְתֶּם?
אָדָם
הִתְפַּלַּלְנוּ: כֵּן דִּבַּרְתָּ, וּבְכָל לִבֵּנוּ וּמְאֹדֵנוּ.
קַיִן
וּבְקוֹל גָּדוֹל הִתְפַּלַּלְתֶּם, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶתְכֶם.
אָדָם
וֵאלֹהִים גַּם הוּא שְׁמָעָנוּ, כִּי כָכָה קִוְּתָה נַפְשִׁי.
הֶבֶל
אָמֵן!
אָדָם
רַק אַתָּה, בְּנִי בְכוֹרִי, רַק אַתָּה עוֹדְךָ מַחֲשֶׁה.
קַיִן
אַךְ טוֹב כִּי אֶעֱשֶׂה כֵּן.
אָדָם
מַדּוּעַ?
קַיִן
אֵין לִי דָבָר לִשְׁאַל.
אָדָם
וְאַף דָּבָר לְהוֹדוֹת עָלָיו אֵין לָךְ?
קַיִן
לֹא.
אָדָם
הַאֵין אַתָּה חַי?
קַיִן
הַאֵינֶנִּי הוֹלֵךְ לָמוּת?
חַוָּה
אוֹיָה! פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אוֹתָנוּ
לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ, הוּא בָשֵׁל עַתָּה לִנְפּוֹל.
אָדָם
וְאוֹתוֹ נֶאֱסַף עַתָּה וְנֹאכַל מִמֶּנּוּ. – אֵלִי!
מַדּוּעַ זֶה וְלָמָּה נָטַעְתָּ אֶת עֵץ הַדַּעַת?
קַיִן
אַךְ לָמָּה לֹא לְקַחְתֶּם פְּרִי מֵעֵץ הַחַיִּים?
כִּי עַתָּה יְכָלְתֶּם לָעֹז וְלָלֶכֶת עִמּוֹ קֶרִי.
אָדָם
בְּנִי! אַל תִּתֵּן תִּפְלָה: כַּנָּחָשׁ דִּבַּרְתָּ עַתָּה.
קַיִן
וְלָמָּה לֹא? הֵן אֱמֶת הָיוּ דִבְרֵי הַנָּחָשׁ:
גַּם הָיָה עֵץ הַדַּעַת; גַּם הָיָה עֵץ הַחַיִּים:
אָכֵן טוֹב מְאֹד הַדַּעַת, טוֹבִים גַּם הַחַיִּים;
וְאֵיךְ אֵפוֹא זֶה יָרֵעוּ אִם יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד?